לשון הרע — פגיעה בשם הטוב

כל פרסום שעלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לבוז או לפגוע במשרתו, עסקו, מקצועו, או שמו הטוב.

לא חייב להיות שקר. גם אמת יכולה להיות לשון הרע — אם פורסמה ללא ״אינטרס ציבורי״ (סייג ההגנה).

״פרסום״ מחייב חשיפה לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. הודעה אישית מהלעית לנפגע אינה לשון הרע — זו פגיעה אחרת.

פרסום ברשת — סטטוס בפייסבוק, ביקורת בגוגל, ציוץ בטוויטר, הודעה בקבוצת וואטסאפ — כולם נחשבים פרסום מובהק.

הגנת ״אמת בפרסום״ + ״עניין ציבורי״ — שתי הדרישות יחד. אמת בלבד אינה מספיקה.

הגנת ״תום לב״ — לפי סעיף 15: ביקורת אמנותית או ספרותית הוגנת, חוות דעת מקצועית, מילוי חובה חוקית.

ביקורת לגיטימית על שירות (לדוגמה: ״האוכל היה קר״) היא בדרך כלל מוגנת. השמצה אישית (״הבעלים גנב״) — לא.

פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א) — עד 50,000 ש״ח לפרסום אחד.

במקרה של ״כוונה לפגוע״ — עד 100,000 ש״ח (כפליים).

בנוסף — פיצוי על נזק ממוני אמיתי (אובדן לקוחות, ירידה בהכנסות) ועל נזק לא ממוני (עוגמת נפש).

בית המשפט שוקל: היקף החשיפה (כמה אנשים ראו), משך הזמן שהפרסום נשאר ברשת, הקשר הפוגעני, האם נמחק לאחר דרישה.

מכתב התראה ודרישה למחיקה — חובה. בית המשפט יבדוק האם נתת הזדמנות תיקון.

צילום מסך מתועד של הפרסום — עם תאריך, מספר הלייקים/תגובות, וכתובת URL.

אם הפרסום נמחק אחרי הדרישה — ניתן עדיין לתבוע על תקופת הפרסום, אבל הסכום יקטן.

אם הוא נשאר — זו תוספת חמורה לתביעה (״ידע ולא מנע״).